לא חלמתי לכתוב היום, או אפילו להיכנס להופס, אבל כשחיכיתי לניתוח עלתה בי סקרנותי ונכנסתי לאתר עם הסלולרי. קראתי תגובה על מה שכתבתי על פציעתו (שלא הייתה חובת המציאות של הארדן. פשוט חוסר ידע באימון שריר דו-מפרקי), והתגובה הזאת של האווי לאסוף שינתה את דעתי לקחת הפסקה מכתיבה לכמה ימים והחלטתי לכתוב טור זה כי הוא יכול להתחיל לעזור לסובלים מבעיות גב.

לא הייתי מעז להכניס 'חם מהתנור' על עצמי (אבל ביני לבין שמעון, למה לא?). ובוודאי ובוודאי לא הייתי 'מדביק' אותו.

אבל ישנה לי סיבה רצינית (ולדעתי, UNFORTUNATELY, אמתית) לחכניסו כ'חם מהתנור' , ועוד 'מודבק', כי הבנת הנושא יכולה לעזור להרבה גולשים בעתיד, ולהאווי לאסוף בהווה – אם, חס וחלילה,יסבלו מבעיות גב.

התגובה של האווי לאסוף על המעורב שלי משלשום:

ממחלים מניתוח אחד לשני, אני מאחל לך התאוששות מהירה וקלה. מי כמוני יודע כמה כאבי גב יכולים לשתק אותך.
תודה רבה על המעורב"

גם אני עברתי היום (אתמול) ניתוח שני, אבל מהניתוח הראשון לפני 6 או 7 שנים החלמתי רק בצורה חלקית, ולא באשמת המנתח – ועובדה זו גירתה אותי ללמוד חלק לפחות מהבעיות הרפואית – בנוסף לבעיות הביומכניות של חלק גוף גמיש בגלל מבנהו שהוא חוליות ודיסקים לא קשיחים ביניהם, וכמובן הבעיות שנגרמות עקב העצב 'ההיקפי' סיאטי (שממנו יוצאים עצבים מסתעפים לשרירי הגב התחתון ושרירי הרגליים) הגורם ל-SCIATICA.

בגלל בעיית הגב המוזרה ביותר ממנה אני סובל כבר כמה שנים, שהלכה והחמירה עד מצב בלתי ניסבל בשנתיים האחרונות – חולשה חמורה בהרמת השוק (כיפוף הירך) אבל מצד שני יכולת מעולה לאדם בגילי ביישור הברך של שריר ה-QUADRICEPS כשאני שוכב על גבי ומרים משקולת אל-על ע"י יישור הברך. בתחילה חששתי שהבעיה היא זו שדסקסתי שלשום עם הארדן – אימון מוגזם של החלק האחד משריר דו-מפרקי, במקרה של הארדן ה-'HAMSTRING' באזור הברך – תוך כדי הזנחת חלק השריר המחובר לירך. אני חושד שזה מה שקרה עם הארדן במאמר שלשום, והתוצאה היא – לדעתי – סיכוי גדול מ–75% להחמצת הפלייאוף.

כמה שלא אימנתי את ה-QUAD בצורה הנכונה לאימון 'TWO-JOINT MUSCLE, הבעיה לא נפתרה.

החלטתי לחשוב על הבעיה בצורה יותר אנטומית-קינזיולוגית, ופחות ביומכנית.

בד בבד עם ביקורים אצל כמה מנתחי גב תחתון, החלטתי ללמוד ביתר שאת את האנטומיה של הגב התחתון, והעצבים היוצאים מהעצבים הסיאטים.

הגב התחתון נחשב כחלק הגב הכולל את החוליות L1 עד S1:

הניתוח הראשון שלי היה SPINAL STENOSIS של חוליות L5 ו-L4 כתוצאה – כנראה – של השתתפות בספורט מגיל צעיר ביותר עד ג'וגינג בגיל 70. כמובן שאחרים עושים אותו דבר ומאומה לא נפגע. אני נפגעתי. אולי גם דלקת פרקים. במקרה שלי ההפרעה התפתחה לפני 6-7 שנים עד כדי הפרעה בהליכה וכאבי גב. בניתוח המקובל במקרה זה – ניתוח SPINAL STENOSIS – המנתח 'מלפף' את הדיסקים הפגועים כתוצאה מ-HERNIATED DISC שגרם ל'בריחה' של הנוזל (תחשבו על LIQUID לטפל בדלת חורקת) בגלל השתתפות מוגזמת בספורט, דלקת פרקים, וגיל. אז קורית מין 'חריקה' כואבת בגב התחתון, או דיסק פגוע. זה הניתוח הפופולרי, והמקובל להקל על הכאב, ולעזור בהליכה, והניתוח עזר לי. לפחות חלקית . צילומי X-RAY ו-MRI הראו שהליפוף בניתוח תקין וממלא את תפקידו.

במקרים שהדיסק (הקרטילג' שבין החוליות) נעלם לחלוטין כתוצאה של שחיקה בת שנים, הטיפול הוא FUSION של החוליות. איחוי. או "קיבוע חוליות". לאחרונה התפתחה שיטה חדשה של IMPLANT – 'השתלת דיסק מלאכותי'. ה'חם מהתנור' הזה מתחיל להיות ארוך מדי, אז אני מבטיח לכתוב פוסט שלם על 'איחוי' חוליות, יעילותם, והסיכונים (יש ויש!), ועל 'השתלת דיסק', יעילותו והסיכונים המתלווים לו – שעלולים להיות מסוכנים הרבה יותר כגון שיתוק, והסיכון לאדם מבוגר מהרדמה בת 8-10 שעות.

ממש עם פריצת הקורונה מנתח הודי הציע לי כ"פתרון היחיד שבאמת יעבוד". הוא היה משכנע מאד, והתחלתי לחשוב עליו ברצינות, לפני שפריצת הקורונה 'בגדול' הצילה אותי.

בקרתי אצל 5 מנתחי גב תחתון בשלושת החודשים האחרונים. הבעייה שלי – כפי שהזכרתי – הייתה בחוליות L1 ו-L2. שני מנתחים הציעו בהתלהבות FUSION! (איחוי או 'קיבוע'). מנתחת אחת הציעה 'או ניקוי השכבה החיצונית של העצב, או 'איחוי'.

מנתח רביעי הציע את הפתרון הנכון- 'ניקוי ה-DEBRIS (הצטברות 'זבל' כגון קלציום דפוזיטס) שכיסה את העצב (בגלל הסיבות שמעל). הסכמתי אתו , וכמעט קבעתי אתו. הבעייה? הוא נראה לי בשנותיו ה-60 המאוחרות ואני מעדיף – כמעט תמיד – רופאים צעירים.

אז בקרתי את ה-5 ששמעתי עליו וקראתי עליו ב-TIME MAGAZINE שמיד בחרתי בו. למזלי היה ביטול ניתוח, וממש מהיום למחר נקבע לי תור. אחרת הייתי מחכה חודשים.

הוא הסביר לי לי מדוע 'ניקוי' השכבה החיצונית של עצבי L1 ו-L2 הוא הטיפול היחיד שחובה עלי לעבור כדי TO REGAIN את יכולת ההליכה: מהדיסקים של L1 ו-L2 יוצאים בעיקר העצבים המוטוריים, אני לא מרגיש כאב, והדבר החשוב ביותר שקרה לי היום – וכנראה לשאר שנות חיי – היה הניתוח בן השעתיים וחצי עם המנתח שבחרתי.

לפתע אני מסוגל ללכת. לא סתם ללכת. אני מרגיש כאילו אני מרחף. אין לי כאב קל שבקלים. לפני כשעתיים המנתח צלצל ושאל כיצד אני מרגיש וכו'. עניתי לו:

"אתה בטוח שניתחת אותי?"

הוא כנראה חייך לסלולרי שלו וענה: "אמרתי לך שאין שם כמעט עצבי כאב!"

אני שואל אותו אם ניקוי ה-DEBRIS בחוליות L1 ו-L2 הוא כל כך יעיל ועדיף מה-FUSION – האיחוי – למה ישנם רופאים המעדיפים את הפרוצדורה,

והוא ענה בקול שקט שזה לא עניין של בריאות החולה. זה עניין של כסף.

ברפואה הפרטית מנתח המשתמש ב-FUSION קובע מחיר של $40,000. ניקוי ה-DEBRIS היעיל עשרות מונים ופחות מסוכן (ולוקח לא פחות זמן לעשותו נכון) עולה בסביבות $16,000 בעיקר בגלל שהטא העבודת ידיים של אמן ולא צעד מכני מרשים שגורם יותר בעיות מאשר הוא פותר (מחקר שנעשה ביוסטון גילה שתוך 4 שמים חייב היה לבוא 'תיקון' באיחוי בגלל סיבות שונות.

ואז הוא הוסיף פרט 'קטן': "ניקוי ה-DEBRIS אינו פשוט כלל. צריך לדעת כיצד לנקות את ה-DEBRIS מסביב קליפת העצב מבלי לפגוע בו"

הניתוח – שאיני סובל ממנו את הכאב הקל שבקלים, הפך אותי למין PETER PAN. אמנם בן 83, אבל פיטר פן!

השעה עכשיו קרובה ל-23:00. אני אפילו לא יודע אם AD שיחק הלילה. אני הולך לישון, אבל חובה עלי לקחת כמה DAYS OFF. כל הסיפור עלה לי קצת בעצבים. ארגע ואחזור תוך ימים ספורים.

ומי שחושב שאני עובד עליו, אז הנה ההוכחה: רק לפני כמה שעות מנתח גב תחתון נפלא ניקה לי את כל הזבל מסביב עצבי התנועה בין L1 ו-L2 -שתפקידם העיקרי הוא להפעיל של שרירי ה-איליה-פסואס, זו כבר תורה של תפקוד נכון, וזה השטח שהיה לי פעם כביומכני. הסיבה? כל עניין שכיבות הסמיכה בצורה נכונה תלוי בשימוש הנכון בתפקידם האנטומי.

חפשו חומר על ה–ILLIACUS ו-PSOAS שתמיד מתפעלים כשריר אחד, ותבינו שכשהם נפגעים מ-ACTION POTENTIAL לקוי (לא גדול מספיק), חגרוי להתכווץ שמגיע אליהם מעצבי התנועה לא מספיק גדול לכווצם. זה עניין שד ALL OR NONE. או שהגירוי חזק מספיק לגרום לכיווץ סיבי שריר, או לא. בדיוק כמו הריון. החתך 'נראה' קטן, אבל כשהוא מוביל לעצבי התנועה של עמוד השדרה, זה דבר לא קטן בכלל.

לילה טוב, ואני מרגיש שנולדתי מחדש!